בספרים הקדושים המליצו על הפסוק המובא באיכה (א ג) 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים', שבימים אלו, דווקא מתוך החשיכה של בין-המצרים, ישנה הזדמנות מיוחדת להשיג את דבר ה'.
בימי בין המצרים, כאשר הלב דואב אל מול העבר המפואר שהיה ואיננו, כוספת הנפש היהודית לשוב ולהתקרב, וכמובן – בראש ובראשונה לתקן את ענין 'שנאת חינם' שבעטיה חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו.
הבה נדון, אפוא, בעצם המושג הנקרא 'שנאת חינם'. האין זה נשמע משונה?! שאדם ישנא את זולתו בחינם? צאו ובדקו בין בעלי המחלוקת, כל אחד מלא טענות ומענות על בר פלוגתתו, אבל לריב בחינם, ללא סיבה? וכי בשוטים עסקינן?! – – –
אלא, מכאן ראיה, שגם מריבה ומחלוקת המעוגנים בסיבות 'צודקות' ו'נכונות' – הרי הם שנאת חינם!! שאם לא כן, אין לך שנאה שהיא שנאת חינם…
ואמנם, ראויה השנאה, כל שנאה, להיקרא 'שנאת חינם'. כי הרי, כל אדם יודע בסתר לבו, שאם היה הוא עושה את מה שפלוני עשה, בוודאי היו לו סיבות למכביר לתרץ זאת בק"ן טעמים. אבל כשהשני עושה, זה כבר עניין אחר… (ומה עוד שמבואר בספרים הקדושים שכאשר מראים לאדם חסרון אצל זולתו, אות הוא שגם לו חסרון דומה, ומאותתים לו משמים שיתקן את עצמו. אם כן, מה לו להלין על זולתו?)
זאת ועוד. ידוע שכל עם ישראל, כאיש אחד בלב אחד, נחשב ליחידה אחת, ובשורש נשמות ישראל הרי הם ממש אחד, וכשם שאדם לא יכה את ידו האחת בידו השניה (גם אם היד ההיא גרמה לו כאב), וכן הלב לא ישנא את היד, גם אם נגרם לגוף צער בגללה… ואדרבה, הגוף כולו יתאחד לרפא את הטעון רפואה ולתקן את הטעון תיקון מתוך אהבה. כך צריך להיות היחס של יהודי לזולתו.
ואמנם, בשעת המחלוקת, הנסיון קשה מאוד, והיצר מוצא טעמים למה כאן זה 'מצוה' לריב, ולמה להוא 'אסור' לסלוח… ישמור הבורא ויציל. גם מצוי שהיצר הרע מנסה 'להחליק' את הדבר כאילו אין זה כל כך נורא, 'זה רק בצחוק' וכדו', בזמן שלפעמים הלה נפגע אנושות בלבו, גם אם אינו מראה זאת כלפי חוץ.
וכנגד זה צריך כל אחד לשנן לעצמו את הערך הנעלה של 'אהבת חינם'. לו יצוייר שיש לנו סיבה צודקת נגד הזולת, הנוכל להרשות לעצמנו לריב ולהתקוטט?! היתכן כי יריבו אברי הגוף זה עם זה, ויפוצו חלילה לכל עבר רח"ל. נהפוך הוא, הבה נתחזק, ניישר את ההדורים בינינו, נאהב האחד את רעהו, נדאג זה לזה, נתאחד בצוותא, וכך נחזק את האחדות בכלל ישראל בבחינת 'אהבת חינם'.
בימים אלו, נתחזק ביתר שאת וביתר עוז, להשתדל באהבת חינם, ולנהוג עם השני כאילו הוא חלק מאיתנו, באחוה ושלום ורעות, ובכך נחיש את גאולתנו ואת פדות נפשנו, בגאולה השלמה, בבוא לציון גואל במהרה בימינו.
אמן כן יהי רצון
פרץ מאיר
