ימים אלו של ספירת העומר, ימים של תיקון המידות הם.
דורשי הרשומות חישבו ומצאו רמז נאה: ארבעים ותשעה הימים שבין פסח לשבועות, בגימטריה "לב טוב" (49), להורות שבתקופה הזו עלינו להתחזק ביתר שאת לשפר את מידותינו, לעדן, להסביר פנים, לוותר, לעמול – ולהצליח בסיעתא דשמיא.
בספר החינוך (מצוה שו) מבאר המחבר את שורש מצוות ספירת העומר, כי כל גאולת מצרים ותכליתה היתה בעבור קבלת התורה 'תעבדון את האלקים על ההר הזה', ולכן נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות.
והנה, אמת מה נהדר לנצל את הימים הנשגבים הללו, ימי הציפייה לקבלת התורה, בעיסוק נרחב ומעמיק בעבודת המדות, שהיא המתאימה ביותר להיות ההכנה לקראת קבלת התורה בחג השבועות.
כי כל התורה תלויה בתקון המדות!! (ספר ארחות צדיקים, הקדמת המחבר)
דרך ארץ קדמה לתורה, והמדות הם הדרך להגיע לתורה וליראת שמים. וכך פירש הרה"ק רבי פינחס מנחם מגור זצ"ל: 'מדה' היא כלי-מדה, כלי שמטרתו להכיל משהו, כלי המסוגל למדוד את התכולה שבו. המדות והדרך ארץ הם כלים בם ניתן לאגור תורה ויראת שמים, ועל ידם ניתן למדוד את גדולת הנפש. התורה אינה מתקיימת אלא במי שמעדן את גופו במדות טובות.
בפרק הששי מפרקי אבות מובאים ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם. למעלה ממחצית הדברים המנויים שם אינם דברים שכליים אלא דברי מוסר ודרך ארץ, ללמדנו שאין התורה נקנית אלא על ידי מדות ודרך ארץ.
קל לדבר. קשה ליישם. לא בכדי מכונה התפקיד הנכבד הזה בשם 'עבודת המדות', כי אכן מלאכה היא, מלאכה המצריכה יגיעה עקבית ועיקשת, אולם מלאת סיפוק, תכליתית ומרוממת.
והייעוד הנכסף הוא, שילוב התורה עם המדות הטובות. וכדברי הגמרא הידועים (יומא דף פו): 'ואהבת' – שיהא שם שמים מתאהב על ידך… מה הבריות אומרות עליו 'אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה'…
אמן כן יהי רצון
פרץ מאיר
