משנת רבי אליעזר – סוכות

מבואר בפסיקתא דרב כהנא [פיסקא ד' – פרה אדומה] אמר ר' אחא בשם ר' יוסי בר' חנינה, בשעה שעלה [משה] לשמי מרום שמע קולו של הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בפרשת פרה ואומר הלכה משם אומרה, ר' אליעזר אומר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואת יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה, ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמר לפניו: רבון העולמים יהי רצון שיהיה מחלציי, אמר לו חייך שהוא מחלציך.

נמצא שמשה כל כך התפעל מזה שהקב"ה אומר דברי תורה משמו של ר"א שרצה שיצא מחלציו. והנה מצינו בגמ' במנחות [דף כ"ט:] אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש"ע הראהו לי, אמר לו חזור לאחורך, הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו, כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני.

והנה זה פלא מדוע לא אמר משה רבינו על רבי עקיבא יהי רצון שיהא מחלציי?

הנה מצינו מחלוקת לענין סוכה בין ר"א לר"ע לזכר מה עושים סוכה, דעת ר"א לזכר ענני כבוד ואילו דעת ר"ע זכר לסוכות ממש. וצריך להבין מדוע דוקא ר"א מדבר על ענני כבוד.

והנה כדי להבין מי היה ר"א הרי צריך ללמוד את ההיסטוריה שלו, ומצאנו שהוא בעצמו מספר על קורות חייו בפרקי דר"א [פרק א'] ושם מבואר מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיו לאביו חורשין הרבה והיו חורשין על גבי המענה והוא היה חורש בטרשין, ישב לו והיה בוכה, אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין? עכשיו הרי אתה חורש עמנו על גבי המענה. ישב לו על גבי המענה והיה בוכה, אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה, אמר לו לאו, אמר לו ולמה אתה בוכה, אמר לו איני בוכה אלא שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו והרי בן שמנה ועשרים שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה, אלא קח לך אשה והוליד בנים ואתה מוליכן לבית הספר.

עשה שתי שבתות שלא טעם כלום עד שנגלה עליו אליהו זכור לטוב אמר לו בן הורקנוס מפני מה אתה בוכה, אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו אם אתה מבקש ללמוד תורה, עלה לך לירושלם אצל רבן יוחנן בן זכאי, עמד ועלה לו אל ירושלם אצל רבן יוחנן בן זכאי, ישב לפניו והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה, אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו בן מי אתה, לא רצה להגיד לו, אמר לו מימיך לא למדת לא קריית שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון, אמר לו לאו, עמד ולמדו שלשתן וכו'.

עשה שמנה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן והעמידו לפניו, ישב לו והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה, אמר לו שהעמדתני לפניך כאדם שהוא מעמיד מלפניו מוכה שחין, אמר לו בני כשם שעלה ריח פיך מלפני כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים. אמר לו בן מי אתה, אמר לו בן הורקנוס אמר לו והרי אתה בן גדולי עולם, ולא היית מגיד לי אמר לו חייך אתה סועד אצלי.  אמר לו כבר סעדתי אצל אכסנאי שלי, אמר לו ומי הוא האכסנאי שלך, אמר לו ר' יהושע בן חנניא ורבי יוסי הכהן, שלח ושאל לפני אכסנאי שלו, אמר להם אצלכם סעד אליעזר היום, אמרו לו לאו, והרי יש שמנה ימים שלא טעם כלום, ר' יהושע בן חנניא ור' יוסי הכהן הלכו ואמרו לרבן יוחנן בן זכאי הרי יש לו שמנה ימים שלא טעם כלום.

אמרו בניו של הורקנוס לאביהם עלה לך לירושלים ונדה את בנך אלעזר מנכסיך, ועלה לו לירושלים לנדותו ונמצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי, והיו כל גדולי המדינה סועדים אצלו, שהיה מסב למעלה מגדולי ירושלים, אמר להם עשו לו מקום והושיבו אותו אצלן [אצל נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע], נתן עיניו בר' אליעזר, אמר לו אמור לנו דבר אחד מן התורה וכו', א"ל שמא ממני אתה מתביש, הרי אני עומד והולך לי, עמד לו רבן יוחנן בן זכאי והלך לו לחוץ והיה ר' אלעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנות משה רבינו, ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. בא מאחריו ונשק לו על ראשו אמר לו אשריכם אברהם יצחק ויעקב מי יצא מחלציכם. אמר הורקנוס אביו למי אמר כך, אמרו לו יצחק ויעקב ואליעזר בנך, אמר להם וכן היה צריך לומר אשריכם אברהם יצחק ויעקב מי יצא מחלציכן, אלא אשרי אני מי יצא מחלצי, היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עמד על רגליו, כיון שראה שאביו עומד על רגל נבהל, אמר לו אבא שב לך שאיני יכול לומר דברי תורה ואת עומד על רגליך. א"ל בני לא על כן באתי אלא לנדותך מנכסי, ועכשיו שבאתי וראיתי השבח הזה הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה. אמר לו, והרי איני שוה כאחד מהם אילו קרקעות בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא היה לפניו ליתן לי שנאמר לה' הארץ ומלואה, ואלו כסף בקשתי היה לפניו ליתן לי, שנא' לי הכסף ולי הזהב, אמר לא בקשתי מהקב"ה אלא שאזכה לתורה בלבד, שנא' כל פקודי כל ישרתי כל אורח שקר שנאתי. עד כאן.

ועוד מבואר שר"א בזמן שלא אכל מאומה היה מוצץ שק של עפר וי"א שהיה שק של גללים, ומכאן היה ריח רע בתוך פיו!

ובאמת הדברים קצת תמוהים, נתאר לעצמינו מגיע אדם אחר מסע ארוך בהודו או בתילאנד ויורד מהאוטובוס בב"ב, שערותיו הארוכות יורדות על כתפיו, ניכר שלא רחצו אותן זמן עידן ועידנים, והוא לבוש בגדים "זרוקים" ובין כתפיו גיטרה. הוא פוגש אברך ושואל אותו, אני מעוניין ללמוד תורה לאן אתה ממליץ שאלך ללמוד? שואל אותו האברך, ומה אתה יודע, תפילת שמונה עשרה? והוא משיב לא. ואולי אתה יודע קריאת שמע, והוא משיב גם כן לא, ואולי ברכת המזון והתשובה לא אחרה לבוא, לא. מחכך האברך בדעתו ואומר לו, כן יש לי מקום מצויין, אתה רואה, מרחק שני רחובות מכאן ישנה ישיבה קוראים לא פונוביז' יש שם ראש ישיבה גדול ר' גרשון אידלשטיין, לך לשם.

פשוט לכל אחד שאין לו מה לחפש שם, האם ילמד דיני מיגו או חזקה או דררא דממונא, הרי לא יודע דבר התחלתי ובסיסי ומן הראוי שישלחו אותו לישיבה של מתחילים. ואם כן כיצד זה שר"א בוכה ובא אליהו הנביא שיודע שר"א לא יודע מאומה ושולח אותו לישיבה הגדולה בירושלים של גדול הדור?

אלא מכאן רואים שאדם שבוכה ללמוד תורה, וכ"כ רוצה ללמוד אין ספק שהוא יצליח בכל ישיבה ובכל מקום, ולכן שלח אותו לירושלים, אדם שמסוגל למצוץ עפר או גללים והכל בשביל ללמוד תורה ומוכן לעזוב כסף וזהב שבבית אביו לגלות למקום תורה, הרי שיגדל בכל מקום ומן הראוי גם שיגדל במקום הטוב ביותר.

ונחזור שוב לר"א, הגמ' בב"מ [דף נ"ט] מספרת על ויכוח ארוך שהיה בין ר"א לר"י וחכמים בדין תנורו של עכנאי, ושם אחר שר"א הוכיח באותות ומופתים בעץ החרוב וכו' יצאה בת קול משמיים ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום? ולכאו' מדוע בשמיים כל כך מחשיבים את ר"א, עד שהקב"ה לומד את דבריו בפרה אדומה ומכריז עליו מהשמיים שהלכה כמותו בכל מקום, ומשה רוצה שיצא מחלציו.

ובטרם נבאר זאת, יש לבאר שני מחלוקות נוספות שהיו בין ב"ש לב"ה, שמאי כשהיה מוצא בהמה נאה היה אומר זה לשבת, ואם היה מוצא נאה הימנה היה אוכל הראשונה ושומר השניה לשבת וכן על זה הדרך. אולם הלל כשהיה מוצא בהמה נאה היה אוכלה, היה אומר ברוך ה' יום יום. והיה בעל ביטחון בה' שימצא לכבוד שבת בהמה אחרת נאה.

עוד נחלקו בית שמאי ובית הלל גבי אדם שראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שלדעת ב"ש לא יצא ידי חובה ולדעת בית הלל יצא.

ובמלבי"ם ביאר מהלך הענינים. והיינו שסברת ב"ש היתה שאדם צריך להיות כל הזמן בתוך הקודש לחיות חיי רוח וכמה שפחות חיי חומר. ולכן כשהיו מוצאים בהמה היו מיד חושבים על שבת שבה יש נשמה יתירה שהיא מעין עולם הבא, לא היה שמים לבם על יום החול אלא רק על הקודש שהיא השבת. כמו כן הם סוברים שאדם כולו צריך להיות בתוך הסוכה שכן הסוכה צלא דמהנותא והיא כולה קודש ולכן אסור שהשולחן יהיה בתוך הבית הכל צריך להיות בתוך הקודש!

הנהגתם זו היא הנהגה שקשה לבני אנוש במצב בו העולם הזה קיים, ולכן נפסקה הלכה כמו בית הלל שמשלבים רוח וחומר יחדיו. אולם לעתיד לבוא בעז"ה כשמלאה הארץ דעה את ה' העולם במתכונתו העתידית יפסוק הלכה כמו בית שמאי, שזו האמת לפי איך שרואים זאת בשמים כאשר הכל לפי הרוח והקודש.

ר"א היה מתלמידי בית שמאי, ור"ע היה מתלמידי ב"ה. ולכן ר"א פשט מעל עצמו לבוש החומר וסבל בתענית ואכילת עפר וכו' והכל רק כדי ללמוד תורה. דבר זה עשה גם משה רבינו שפרש מהאשה ונתעלה לדרגה של מלאך, כל החומריות היתה ממנו והלאה, ולכן כשמשה ראה את ר"א במרום אמר יה"ר שיצא זה מחלציי לפי שהוא מתאים לאורח החיים של משה. אולם ר"ע שהיה מתלמידי ב"ה לא אמר עליו משה יה"ר שיצא זה מחלציי אלא רק שתינתן תורה על ידו שכן הדור זקוק להנהגה מעין זו.

ולכן מצינו הגבלה בין משה לר"א, שבשעה שר"א דרש פניו היו קורנות כפני חמה כמו שנאמר על משה רבינו. ועוד לפי זה כיון שר"א שהוא מתלמידי בית שמאי כאמור הלכה כמותם על פי האמת לכן בשמיים פוסקים כמו ר"א ולכן יצאה בת קול משמיים ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום, משום שבשמיים אין חומריות והכל קודש וממילא כך צריכה להיות ההלכה.

ועתה נבין מדוע ר"א אומר סוכות זכר לענני כבוד, משום דהוא רואה כל דבר בצורה רוחנית ולכן הוא סובר שלא סתם יושבים בסוכה אלא משום אותן ענני כבוד שסוככו על עם ישראל, הוא מפשיט כל דבר גשמי והופכו לדבר רוחני.

ואמנם מה מאד מעניין שדוקא גבי סוכה אנו פוסקים כמו ר"א שהוא משום ענני כבוד ויש בזה השלכות הלכתיות לגבי כוונה במצוה. ולכן בסוכה אנו צריכים לזכור שאותם ענני כבוד לא היו דבר שבחובה כמו המן והבאר אלא היו "בונוס" עבור עם ישראל. ולכן אנו כשיושבים בסוכה של הקב"ה חובה עלינו לזכור זאת ולהכיר טובה למי שאמר והיה העולם, ולזכור תמיד שהקדושה שחופפת עלינו היא שהופכת אותנו מסתם עם, לעם קדוש ונבחר.

חג שמח!

נכתב ע"י הרה"ג אלדד סבג
ראש כולל אחה"צ "מאור שמחה"

כתבות נוספות:

תוכניה ערב שבועות תשע"ו

לבחור בחיים של כוח! סדנה חדשה במדרשת שבילי השושנים

מסיבת פורים תשע"ו במדרשיית שבילי השושנים

טבת תשע"ו- מדרשת שבילי השושנים

תוכניה למדרשת שבילי שושנים חודש כסלו תשע"ו

תוכניה של שבילי השושנים לחודש אלול תשע"ה

תוכניה של מדרשת שבילי השושנים לחודש תמוז תשע"ה

הרצאות בחודש תמוז תשע"ה במדרשת שבילי השושנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *