פרשת וירא

[heading style="1"]איה הכנסת אורחים של לוט?[/heading]

פרשת וירא היא אבן יסוד בכל דיני הכנסת אורחים. אדם מבוגר בגיל מאה חולה, חלש, חום עז שורר בחוץ, והוא – מצפה לאורחים. לאחר שה' "מרחם" עליו ושולח שלושה אורחים, אברהם בשארית כוחותיו מזדרז אליהם ומזמינם לביתו. וכאן התורה טורחת לבאר ולפרט את התפריט העשיר שהכין עבורם אברהם. הדבר די מפליא משום שמצוות רבות נאמרו בתורה בדרך רמז, כמו כיבוד בעל אמך ואשת אביך מהמילים "את" אביך "ואת" אמך ומה- ו' לומדים אח גדול. וכן כל דיני שחיטה נלמדים מהמילה "וזבחת", וכאן התורה טורחת לספר על בן בקר, וחלב וחמאה ועוגות וכו'.

הכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני שכינה, שכן אם אברהם הפסיק בשיחתו עם הקב"ה לצורך הכנסת אורחים כנראה שגדולה היא. ומאד מעניין שמצינו לשון דומה לגבי ברכת לבנה, שאמרו בגמ' בסנהדרין [דף מ"ב.] ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. ושם לא אמרו חכמים יותר בהקבלת פני שכינה. והביאור בזה מפרש הרה"ק בעל "הדברי ישראל" ממודז'יץ כי אמרו שם בגמ' "אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש", פירש"י "פעם אחת בחודש דיים", וכיון שכך הדבר, אילו היתה מצות הכנסת אורחים שקולה ושווה להקבלת פני השכינה יכול האדם היה להסתפק בהכנסת אורח לביתו פעם אחת בחודש ולצאת בכך ידי חובת המצוה, משום כך אמרו חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה" ללמדנו שיש לקיים מצוה זו בכל עת ובכל שעה ואף במצבים הקשים ביותר, כמ"ש חז"ל בבא מציעא [פ"ו:] "אותו היום יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו".

אולם אסור לשכוח שאף לוט גם הוא עשה מצות הכנסת אורחים, ואף מסר את הנפש עבורה, מדוע הוא לא זכה להינצל לכל הפחות משום מצוה זו. חז"ל גילו כי זכות הצלתו של לוט יסודה בזה ששתק בשעה ששאלו את אברהם על אודות שרה שהיא אחותו ולוט שתק. ובשכר זה זכה להינצל מסדום. לוט ישב בשער העיר וחיפש אורחים, כאשר זיהה אותם רץ לקראתם הכניסם לביתו האכילם והשקם. וכאשר נסבו על הבית יצא אל ההמון הזועם וניסה לתת להם את בנותיו ובלבד שלא יפגעו באורחים, לאן נעלם כל החסד העצום של לוט, עד שהיה צריך להינצל בגלל דבר בסיסי כל כך והוא לשתוק בשעה שאברהם ושרה מספרים שהם אחים!?

[heading style="1"]הסיבה שמרחו את כל גופה בדבש![/heading]

יתרה מזו לוט דאג לאורחים לבדו, שכן אשתו הלכה לבקש מלח מהשכנים משום שעי"כ ידעו שיש אורחים בבית ולא יקשרו אותה עם "פשע" נבזה זה, של הכנסת אורחים. יש ללמד עליה זכות שהיא חששה לחייה וכבר הייתה למודת סבל ואף שכלה בת בגלל חסד, ולא רצתה לחזור על כך פעם שניה. חז"ל מספרים כי היתה לה בת בשם "פליטית" שכשאר ראתה פעם אחת כי בא אורח לביתם, קבעה עמו ליד הבאר כי תאכילהו, והיתה שמה בתוך כדה מזון ומשקה ומביאה לו וממשיכה בדרכה כאילו לא קרה כלום. אולם אנשי סדום הבחינו בכך, שכן היה להם מנהג רע, כי כל אורח שנכנס במחציתם היו נותנים לו כסף שעליו היה סימן כל אחד ואחד, וכאשר היה רוצה לרכוש מעט אוכל לא היו מוכרים לו, עד שמת ברעב, ובא כל אחד ונוטל את שלו.

כאשר ראו כי עני זה שהגיע למחוזם ממשיך לשרוד ואף נראה עירני וטוב, הזעיקו את כל צוותי הביטחון, בלשים וחוקרי משטרה ארבו, ולבסוף גילו כי בתו של לוט ידה במעל. עונשה היה קשה מנשוא והם עשו זאת מתוך כוונה תחילה. מרחו את כל גופה בדבש, שמוה על גג בית, ועקצו אותה הדבורים עד שמתה מהעקיצות, וזהו שאמרה התורה בדרך רמז "הכצעקתה".

מטרתם של אנשי סדום היה להראות לה כי אל לך לחשוב שאת מתוקה כמו דבש ואת עושה חסד ואנחנו לו, אלא גם אנחנו רוצים לעשות חסד, אולם החשש שלנו שאם יבוא עני אחד הוא יביא אחריו עוד אלף עניים ואז לא יישאר אפ' לנו! ולכן מרחו את גופה בדבש להראותה כי דבורה אחת שעוקצת זה לא כ"כ נורא, אולם אלף דבורים כבר יכולים אפ' להרוג!

וכיון שאשת לוט כבר היתה אשה שכולה מבתה, לכך חששה על חייה והלכה לבקש מלח מהשכנים שידעו כי יש אורחים ושהיא לא קשורה אליהם. ולוט במסירות נפש קיבלם וסעדם, ואף יצא אל אנשי עירו לדבר בעדם. אכן, לוט הצטיין במידת הכנסת אורחים באופן מיוחד מאוד.

[heading style="1"]שטחים כבושים![/heading]

ולכן מתחזקת השאלה ביותר, אם נשים על כף המאזניים את מעשה השתיקה מצד אחד, ואת מעשה מסירות נפשו של לוט על האורחים מצד שני – איזה מעשה גדול יותר? במושכל ראשון – מעשה הכנסת אורחים. את מה אלוקים זוכר ללוט? את מעשה השתיקה שהוא המעשה הפעוט לכאורה! והדבר טעון בירור.

הרב אליהו דסלר, בספרו מכתב מאליהו [חא עמ' 113] מגלה לנו את המטמון הטמון כאן. יסוד חשוב מאין כמוהו להבנת נפש האדם ולהתקדמותו האישית…

כשמתנהלת מלחמה בין שתי מדינות ברמת הפוטנציאל שטחי שתי המדינות מוגדרות כמקום קרב, אולם בפועל יש חזית אחת, יש קו מלחמה שבו הקב"ה מתנהל בפועל. כשצד אחד גובר ומצליח לכבוש שטח נוסף והצד השני נסוג, למחרת קו החזית יתחיל מהגבול החדש… השטח הכבוש דאשתקד כבר לא בקו המלחמה…

כך הדבר אצל בני אדם הלוחמים את מלחמת החיים, מלחמת הטוב והרע. לכל בן אדם יש שטח כבוש באישיותו שבו אין כניסה לרע כלל וכלל. לכל בן אדם יש שטח שבו אין לו כל נקודת בחירה, נקודה זו שונה מאדם לאדם ומזמן לזמן. למשל, אצל רוב האנשים המושג רצח כלל לא נמצא בנקודת הבחירה, השטח הזה כבוש טוטאלית בידי הטוב… ישנם אנשים ברמה רוחנית, שאצלם אפ' דיבור לשון הרע כבר לא בנקודת הבחירה שלהם….

היצר הרע כלל לא מנסה להיכנס לתוך השטח הכבוש, הוא ידוע שהמערכה אבודה מראש, הוא כן יכנס למקום שבו האדם עדיין ניטראלי, ושם הוא יפתח "זירה חדשה". [חכמים בתלמוד ממשלים את היצר לזבוב, הזבוב נוחת על האדם דווקא במקום הפצע, הוא לא ינסה למצוץ דם מעור בריא ושלם..]

תפקידנו בחיים לייצר באישיותנו עוד ועוד שטחים כבושים ביד היצר הטוב, מקומות בהם ליצר הרע אין דריסת רגל… התהליך אמנם ארוך ואיטי, אך בטוח…

לאור האמור, ללוט, כלל לא היתה נקודת בחירה בנושא הכנסת אורחים. לו מלווה את אברהם עשרות שנים והוא ספג את ענין הכנסת האורחים כל חייו מאברהם וזה נהפך לחלק מעצמאותו. אי לכך אין כאן עבודה מיוחדת שמצדיקה שכר מיוחד כי זה מובנה בו, "בילד אין", השטח הזה כבר כבוש מזמן… כמובן, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, ולוטי יקבל על זה שכר, אבל זו עדיין לא זכות מספיקה בשביל להצילו כי הוא נולד אל תוך מציאות כזו.

וראיה לכך כמו שכבר כתבו הראשונים, עצם המחשבה של לוט להפקיר את שתי בנותיו למען האורחים, רק מגלה שוב, כי מצוה זו אצלו היא מובנית ובגדר מצות אנשים מלומדה. הרי קודם אדם צריך לעשות חסד עם אשתו וילדיו ואח"כ עם סביבתו התומכת ואח"כ עם שאר עניי העיר ואח"כ עם כל אדם. כיצד יתכן כי אב יפקיר את שתי בנותיו למען אורחים שזה עתה באו ובעוד רגע קט ילכו?!

אמנם מאידך, נקודת הבחירה של לוט, הייתה בין היתר בנושא הממון. לוט היה עשיר גדול והיה קשור מאוד לכספו ורכושו, הדבר בא לידי ביטוי בכמה מקומות, למשל כשהמלאכים באו להצילו הוא התמהמה זמן רב כדי לקחת את רכושו למרות שאמרו לו שזמנו קצר… אם לוט היה מגלה למצרים ששרה אשתו של אברהם, היו הורגים את אברהם ולוט היה מרוויח הרבה כסף וכבוד "מהסקופ" הזה, ובכל זאת לוט שמר אמונים ולא גילה. במבט שטחי זה נראה מעשה פעוט, אולם אצל לוט זו הייתה זירת ההתמודדות, ואם אלוקים סימן את המעשה הזה, כנראה שהייתה לו התמודדות קשה מאוד… וכיון שהוא עמד בה היא זו שעמדה לו להצילו…

[heading style="1"]כיצד נראו שלושת המלאכים. [/heading]

אברהם יושב בפתח האוהל, והנה לשמחתו הוא רואה באופק שלשה אנשים…

רגע. שאלה: איך היו נראים אותם אנשים? מה הייתה חזותם? אנשי עסקים או קבצנים, רופאים או פועלים. אולי זה לא כ"כ רלוונטי, אולם מצינו מדרש מעניין לגבי חזותם.

המדרש [בראשית רבה מח' ט'] כותב משהו שעל פניו נראה לא מובן, אולם כשמעמיקים בו נגלה לעינינו רעיון יפה. כותב המדרש ששלושת האורחים כל אחד נדמה בדמות שונה מחברו, אחד היה דומה לרב חובל, השני היה דומה למוכר לחם והשלישי לערבי ישמעאלי.

מן הסתם דמויות אלו מהוות מטאפורה לרעיון עמוק… מהו?

כדי להבין את פנימיות הדברים נקדים הקדמה קצרה. המדרש [תנחומא פרשת וירא אות י"ח] מביא, שלפני שאלוקים ברא את האדם, אמרו לו מלאכי השרת. ממה אנוש כי תזכרנו?, בשביל מה לברוא את האדם, יצור בעייתי עושה מהומות בכל מקום, הוא הורס את האוזון, מייבש ביצות, מכחיד חיות.., בשביל מה צריך אותו?

האמת שזו שאלה שאכן דורשת מאיתנו חשיבה מעמיקה.

נעיין בתשובתו של הבורא: שווה לי לברוא את העולם ולו רק בשביל אנשים מיוחדים כמו אברהם!

לשון המדרש: כשבקש הקב"ה יתברך לבורא את העולם, אמרו לו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו? אמר להם הקב"ה יתברך, אתם אומרים מה אנוש כי תזכרנו מפני אשר ראיתם בדורו של אנוש, אלא הריני מראה לכם כבודו של אברהם.

המלאכים שבאו עכשיו לאברהם, הם אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם. כעת, הם באים לראות את אברהם, האדם שבעבורו בלבד שווה לברוא את העולם! הם באו לראות מיהו, מה מיוחד בו… אחרי שהם ראו את מסירות נפשו על מצוות הכנסת אורחים, את אהבת החסד העצומה שלו, אחרי שהם ראו איך יהודי בן תשעים ותשע, ביום השלישי למילתו, בחום אדיר, מתאמץ ומארח אותם בכבוד מלכים, או אז הם הבינו היטב, מדוע רק בעבורו שווה לברוא את העולם…

אותן דמויות של רב חובל, מוכר לחמים וישמעאלי, מייצגים את שלשת חלקי העולם. העולם מחולק לשלשה חלקים. חלק ים, חלק מדבר וחלק יישוב. כל מלאך מייצג חלק אחד. רב החובל מייצג את הים, הערבי ישמעאלי מייצג את המדבריות והשממה שבעולם, ומוכר הלחמים מייצג את היישוב, שבו חיים בני אדם הניזונים מן הלחם. מלאכים אלו, האחראים על העולם באו להיווכח מקרוב בצדקתו של האלוקים, ששווה לברוא את כל חלקי העולם ולו רק מגלל אנשים כמו אברהם…

בכל דור ודור ישנם אנשים שרק בעבורם שווה לברוא ולקיים את העולם. אנשים אלו, יכולים להיות כל אחד מאיתנו. צריכים אנו רק להידבק בדרכם של אבותינו, להיות גומלי חסדים ורודפי טוב….מי מאיתנו לא רוצה להיות מאותם אנשים…

וכיצד עושים זאת…? הבה ונלמד!

[heading style="1"]מהו החסד המושלם ביותר? [/heading]

השולחן ערוך כותב בהלכות צדקה [יורה דעה הלכות צדקה סימן רמ"ט סעי' ו'-י"ג] שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר: והחזקת בו (במדבר כה, לה).

פחות מזה, הנותן צדקה לעני ולא ידע למי יתן, ולא ידע העני ממי מקבל. וקרוב לזה, הנותן לקופה של צדקה; ולא יתן אדם לקופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה עליה נאמן ויודע לנהוג בה כשורה.

פחות מזה, שיודע הנותן למי נותן, ולא ידע העני ממי לוקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים המעות בפתחי העניים; וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא אם אין ממונים על הצדקה נוהגים כשורה.

פחות מזה, שיודע העני ממי נוטל, ולא ידע הנותן למי נותן, כגון החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם, ובאים העניים ונוטלין, כדי שלא יהיה להם בושה.

פחות מזה, שיתן לעני בידו, קודם שישאל.

פחות מזה, שיתן לו כראוי אחר שישאל.

פחות מזה, שיתן לו פחות מהראוי, בסבר פנים יפות.

פחות מזה, שיתן לו בעצב.

נמצא כי המדרגה הגדולה ביותר היא עשיית חסד ברמה כזו שאף מקבל החסד לא מרגיש שהוא קיבל חסד אלא אדרבא נתן חסד עם בעל הצדקה, וזו באמצעות סידור עבודה מלא. הבה ונראה שתי דוגמאות מן החיים.

א'. יוסי בחור כארז עבד במשך שנים רבות בתיקון צמיגים, לאחר עשרים שנות עבודה קיבל מכתב פיטורין וישב בביתו. פנתה השכנה לבעלה מרדכי שהיה עוסק כקבלן חשמל, "אולי תיקח את יוסי לעבוד אצלך בתור אחד הפועלים, פיטרו אותו מהעבודה יש לו אשה וילדים מצוה לעזור להם". אמר לה בעלה: הרי אני לא צריך אותו כלל והוא גם לא מבין גדול בחשמל. אמרה לו אשתו: בכל זאת, זו מצוה גדולה, מי יודע מה אפשר לזכות בשכר זה.

הלכו בני הזוג לביתו של שכנם יוסי, פנה אליו מרדכי בשאלה: תראה שכני היקר, שמעתי שהיום אתה בבית בלי עבודה, אני במקרה מחפש עוד עובד אליי לחברה, מה דעתך להתחיל ממחר בבוקר?

עונה לו יוסי [כדרכו של הישראלי המצוי] כמה אתה משלם?! אומר מרדכי לאשתו בשקט: תראי אני בכלל לא צריך אותו והוא עוד שואל כמה ולמה. עונה לו אשתו בלחש: לא נורא תמשיך זו מצוה….

משיב לו מרדכי: אני אשלם בהתחלה 4000 ₪. עונה לו יוסי מנגד: אני פחות מ- 6000 ₪ "לא שורך את השרוכים בנעליים בבוקר"! שוב אומר מרדכי לאשתו בשקט: תראי אני בכלל לא צריך עובד והוא עוד מציב לי תנאים. משיבה אשתו שוב: תמשיך תמשיך זו מצוה גדולה…

לבסוף יוסי מתקבל לעבודה, אחר חודש ימים הוא קורא למרדכי "לדיבור בצד" ואומר לו תראה אני עובד קשה אולי נחשוב על עליה בשכר….

זה מושג של עשיית חסד ברמה הגבוהה ביותר, לעשות חסד עם השני, ולתת לו הרגשה כי הוא עושה לך חסד.

ב. מקרה נוסף היה בחו"ל כאשר שני אנשי עסקים עשירים "נתקעו" עשר דקות לפני שבת ולא היה להם היכן להתארח, המלונות לא היו כשרים ולא גם לא שומרי שבת. הם ניסו לזהות בית של יהודים באמצעות מזוזה על הפתח. והנה הם גילו מזוזה בפתח אחד הבתים. הם נקשו על הדלת ופתח להם בחור צעיר. הם שאלו אם אפשר להתארח אצלו בשבת משום שהם שומרי שבת ואין להם עוד הרבה זמן להגיע אל מחוז חפצם לפני שבת. אמר להם הבחור הצעיר, בשמחה, אך איני שומר שבת, נמצא כאן בבית ממולי זקן שמור שבת, תנסו אולי אצלו.

הלכו שניהם לבית הזקן, והלה פתח בחיוך מששמע את בקשתם, אמר: בשמחה! אולם כל אחד צריך לשלם 200$ על האירוח! אמר אחד לחבירו בשקט: תראה איך הוא מנצל אותנו ככה לפני שבת מה הוא לא מתבייש וכו'  אמר לו חבירו, נו מה נעשה נשאר בחוץ… טוב הסכימו שניהם ובאו להיכנס. אולם הזקן עצר אותם ואמר להם קודם תשלמו 200$ ואח"כ ניכנס! כאן כבר פקעה כמעט סבלנותם של השניים, תראה כיצד הוא מנצל אותנו, מה הוא חושב שאין לנו כסף, הרי יש באמתחתנו כסף דיו כדי לעטוף את כל ביתו בדולרים! אבל ברירה לא היתה להם והם שילמו את מלא הסכום על מנת להיכנס.

אמר אחד לשני בגלל שהוא ביקש מאיתנו תשלום, אנו ננצל אותו כל השבת ונקבל את מלא השירות. ובאמת בשבת "הריצו" את המארח במשך כל הסעודות, סבא חסר לחם! והוא רץ להביא, סבא חסר שתיה וכו'.

במוצ"ש קרה להם הזקן לפני פרידתם ואמר להם: איך היה האירוח? אמרו לו יוצא מהכלל! אמר להם לפני שאתם הולכים הנה הכסף שלך, והנה הכסף שלך, והגיש בפניהם את כספם אשר שלמו מההתחלה. אמרו לו: מדוע אם כך לקחת מעימנו את הכסף בהתחלה אם התכוונת לבסוף להחזירו? השיב להם הזקן: אם לא הייתי לוקח כספכם מההתחלה לא הייתם "מריצים" אותי כל השבת!

זהו חסד במדרגה הגבוהה ביותר. יתן ה' ונזכה ללכת בדרכו של אברהם ולהיות אנשי חסד מהמדרגה הנבחרת.

שבת שלום!

כתבות נוספות:

תוכניה ערב שבועות תשע"ו

לבחור בחיים של כוח! סדנה חדשה במדרשת שבילי השושנים

מסיבת פורים תשע"ו במדרשיית שבילי השושנים

טבת תשע"ו- מדרשת שבילי השושנים

תוכניה למדרשת שבילי שושנים חודש כסלו תשע"ו

תוכניה של שבילי השושנים לחודש אלול תשע"ה

תוכניה של מדרשת שבילי השושנים לחודש תמוז תשע"ה

הרצאות בחודש תמוז תשע"ה במדרשת שבילי השושנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *