שאלות ותשובות בשבילי ההלכה

שאלות ותשובות בשבילי ההלכה  מבית ההוראה 'זיו מנחם' לרגל חג השבועות

ברכה על עוגת גבינה * בלינצ'ס שחלקם התבשלו במחבת בשרית

שאלה: בעניין הברכה הראויה לעוגות גבינה, 1. עוגת גבינה שנאפתה עם הבצק והיו למקשה אחת. 2. עוגה העשויה שכבה עבה של גבינה המונחת מעל תחתית אפויה דקה.

תשובה: הנה באוכלין מצינו חלוקה לעיקר וטפל. שברכה על העיקר פוטרת את הטפל, הן בברכה ראשונה והן בברכה אחרונה (לא משום שאין חיוב ברכה על הטפל, אלא שברכת העיקר פוטרתו ואינו צריך ברכה לעצמו) (או"ח רי"ב ס"א, חזו"א או"ח סכ"ז סק"ט). ובסימן קס"ח סעיף ח' מבואר שאותם רקיקים דקים (שברכתם מזונות) שנותנים עליהם מרקחת (שברכתו שהכל) הם טפלים לגבי המרקחת, וברכת המרקחת פוטרתן. ובמ"ב שם בס"ק מ"ה ביאר, דמכיון שאין בכוונתו בשימת רקיקין רק כדי שלא יטנפו הידיים מהמרקחת, לכן היא טפלה למרקחת ונפטרת בברכתה. אמנם אם נועדו גם הרקיקין לאכילה, אזי הוא תלוי אם נאפו יחד אם לאו. אם נאפו יחד מברך על הרקיקין מזונות ופוטר המרקחת, אבל אם לא נאפו ורק חיברם ביחד אין המרקחת טפלה לרקיקין ומברך על כל אחד בפני עצמו.

ויש להבין מהו המקור לחילוק זה אם נאפו אם לאו. ויעויין בשו"ע הרב סימן קס"ח ס"א ה"ט וזה תוכן דבריו, דאם תחילת עשייתם יחד באפיה נעשים על ידי כך כדבר אחד ממש ועל כן גם אם עיקר התערובת הוא המילוי, והמזונות הוא המועט, ועיקר כוונתנו לאכילת המילוי, מכל מקום כיון שיש בתערובת גם דגן שנועד להטעים את המילוי נחשב הדגן לעיקר ופוטר את המילוי בברכתו, אבל כשלא נאפו יחד ועשוי בשתי שכבות נפרדות לא חשיבי לדבר אחד, ומברך על כל אחד בפני עצמו.

היוצא מכל האמור לעיל דישנם כמה חלוקות

עוגת גבינה שהחלק האפוי שבה או הביסקוויטים אינם אלא להחזיק את הגבינה או שלא יטנפו הידיים מברך עליה שהכל ופוטר בזה את המאפה, ואפילו אם נאפה יחד עם הגבינה.

עוגת גבינה שהבצק או הקמח שנאפה עמה ניתן בה לטעם ולא רק להחזיק הגבינה או לדבק הגבינה ובכוונתו לאכול שניהם, אף שעיקר כוונתו בעוגה זו היא הגבינה – אם נאפו יחד ברכתה מזונות.

עוגת גבינה שיש בה שני שכבות – בצק וגבינה – ולא נאפו יחד, ובכוונתו לאכילת שניהם, לדעת המשנה ברורה הנ"ל מברך על כל מין בנפרד. דאינם נחשבים לתערובת אחת להיפטר בברכת העיקר כ"ז שלא נאפו. אולם לדעת האור לציון והילקוט יוסף אף בעוגה זו מכיון שבכוונתו לאכילת גם המזונות וחיברם יחד. מברך על העוגה מזונות ופוטר בה את הגבינה מדין עיקר וטפל אף שעיקר כוונתו בעוגה הזו היא הגבינה.

נידון זה קיים אף על עוגת גלידה או גלידה קאסטה (גלידה הנתונה בין 2 ביסקוויטים עבים קצת), לדעת המ"ב כיון שלא נאפו יחד מברך על כל מין בנפרד אולם לבני ספרד כיון שהמזונות באים להטעים הגלידה וכוונתו לשניהם מברך על המזונות ופוטר בברכתה את הגלידה.

והרוצה להוציא עצמו מן המחלוקת יברך מזונות על הרקיק ויקח מדבר אחר שברכתו שהכל ויתכוון לפטור בזה את הגבינה שבעוגה.

לגבי ברכה אחרונה

בעוגת גבינה הנ"ל שהגבינה עומדת בפני עצמה על שכבה טעימה של דגן, וכל שכבה ניכרתבפני עצמה, אם מדובר בעוגה כזו שא"א שיאכל כזית דגן שבה תוך כדי אכילת פרס, פסק הגרש"ז בשו"ת מנחת שלמה צ"א ד') דמצטרף הגבינה עם הדגן לחייבו בברכת בורא נפשות. וכן פסק באור לציון. אולם בשו"ת יביע אומר (ח"א ס' י"ב) כתב לפקפק בזה וס"ל דלא מצטרפים ואם אין באכילתו בגבינה לבדה כדי אכילת פרס אינו מברך ברכה אחרונה כלל.

ואם אוכל כזית מהדגן תוך כדי אכילת פרס אז יש נפ"מ בין עוגה שנאפית בה יחד הבצק והגבינה שעליה מברך לכ"ע על המחיה, ואם לא נאפו יחד אלא בצק לחוד וגבינה לחוד הרי שלדעת המ"ב הנ"ל מברך שתי ברכות – על המחיה ובורא נפשות, ולבני ספרד נחשב הדגן עיקר ופוטר בברכת על המחיה את הגבינה. והרוצה להוציא עצמו מן המחלוקת יקח שני מינים האחד ברכתו מזונות והשני ברכתו שהכל ויאכל כזית מכו"א בשיערו המחיב ברכה אחרונה ויתכוון לפטור בברכתם את עוגת הגבינה המסופקת.

~~~~~~~~~~~~~~

שאלה: מעשה בעקרת בית שהייתה מטגנת בלינצ'ס לכבוד חג השבועות מבלילה חלבית עשירה ומחמת קוצר הזמן חילקה לשתי מחבתות. כשסיימה לטגן 30 חביתיות נזכרה שאחת משתי המחבתות הינה מחבת בשרית אשר לא עברו עליה 24 שעות מהפעם האחרונה שטיגנה בה בשר. יש כאן עתה 30 בלינצ'ס שרובם כשרים ומיעוטם אסורים ואינם ניכרים האם עליה לזרוק את כולם או שמא כולם מותרים? או רובם?

תשובה (שיעור ביטול איסור בהיתר):

מדין תורה, מעט איסור שהתערב ברוב היתר, בטל האיסור ברוב והתערובת מותרת, וכל זה כששני מרכיבי התערובת יבשים ומאותו מין. אולם בתערובת לח בלח או לח ביבש, דבתערובת זו האיסור וההיתר בלולים זה בזה עד שבכל חלק מהתערובת יש ממשות האיסור או טעמו, אזי אם האיסור וההיתר אינם מאותו מין כגון בשר בחלב בטל האיסור מהתורה רק ב"שישים" דבפחות משיעור זה האיסור מורגש בתערובת ו"טעם – כעיקר" אסור מהתורה. ואם האיסור וההיתר מאותו מין (דהיינו טעמם שווה) מכיון דאין טעם האיסור מורגש בהיתר, מהתורה בטל ברוב אולם מדרבנן צריך שישים גזירה משום תערובת איסור באינו מינו שאז מהתורה צריך ביטול בשישים. וכן בתערובת יבש-ביבש אם האיסור אינו ממין התערובת מהתורה בטל ברוב כיון דאין טעם האיסור מורגש בהיתר אולם מדרבנן צריך לבטלו בשישים שמא יבשל התערובת ויתן האיסור טעמו.

היוצא מהאמור לעייל שבתערובת איסור והיתר ביבש שהם מאותו מין, לכו"ע האיסור בטל ברוב, וכן פסק בשו"ע סי' ק"ט ס"א ומותר לאכול כל התערובת אולם לא בבת אחת אלא בזה אחר זה, ויש מי שאוסר באדם אחד אף בזה אחר זה, והרמ"א כתב דכן ראוי לנהוג לכתחילה וסיים דיש המחמירים להשליך אחד או לתת לעכו"ם ואינו אלא חומרא.

לפי זה, היה מקום להתיר את הבלינצ'ס מדין ביטול ברוב דנחשבים לתערובת מין במינו ביבש. אלא שבסימן ק"א קיים דין אחר, דכל חתיכה שראויה להתכבד לפני אורחים אינה בטילה אפילו באלף מפני חשיבותה, ובלינצ'ס מכיון שראויים להתכבד כל אחד מהם בפני אורחים שוב אינם בטלים ברוב ועליהם להיות אסורים, והגם שדין זה הוא רק כשהחתיכה אסורה מחמת עצמה כגון דג טמא, ולא בחתיכת היתר שקיבלה טעם מהאיסור דבטילה ברוב מכיון שהאיסור שבלוע בה אינו ראוי להתכבד (שם ס"ב) אך מכל מקום חתיכת בשר שקיבלה טעם חלב או בלילת חלב שנתערב בה בשר דינם כחתיכה האסורה מצד עצמה כיוון שהבשר והחלב כל אחד בפני עצמו היה מותר וע"י חיבורם יחד נאסרו וחזרו להיות כגוף אחד של איסור וא"כ במקרה דנן שהבלינצ'ס החלבי קיבלת טעם של בשר הוי כאיסורה מחמת עצמה והדר דינא דחשיב לראויה להתכבד ואינה בטילה ברוב.

אמנם הגם שנחלקו הפוסקים האם באיסור בשר וחלב שהוא מדרבנן כגון עוף בחלב נחשב כאסורה מחמת עצמה וממילא ראויה להתכבד ואינה בטילה, ודעת הפרי תואר להיתר דדוקא באיסור בשר וחלב מהתורה כגון בשר בהמה טהורה בחלב נחשבת לאסורה מחמת עצמה, אך עוף בחלב אף שאסרוהו חכמים מ"מ לא עשו אותו לאיסור מחמת עצמו, וא"כ לא שייך בזה דין חתיכה הראויה להתכבד ובמקרה דנן שהבלינצ'ס בלוע מטעם בשר עוף היה מקום להתיר מדין ביטול ברוב, מכל מקום פסק הסמ"ג בסי' ק"א ס"ק ג' דלא כוותיה, דאף בתערובת עוף בחלב שהוא דרבנן נחשב לחתיכה הראויה להתכבד והדר דינא לאיסור.

והיה מקום לדון ולהתיר בביטול האיסור לדעת השו"ע (סי' צ"ט ס"ה) דהנה קי"ל שאין מבטלין איסור לכתחילה (היינו אין לערב איסור בתוך היתר כדי לבטלו) ופסק שם ( סע' ו) דבאיסור דרבנן אין מערבים בידיים את האיסור לתוך ההיתר אבל אם נפל מעצמו לתערובת ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו בהיתר ומבטלו. אך הרמ"א חולק וס"ל דאין לבטל איסור דרבנן ואף אם נפל מעצמו אין להרבות בהיתר בכדי לבטלו כמו באיסור מהתורה.

והנה יש לדון במקרה דנן האם מותר לחתוך את הבלינצ'ס ועל ידי כך לבטל את חשיבותם דמבואר בשו"ע סי' ק"א ס"ו דחתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה בעודה שלמה, אבל אם נחתכה עד שנאבדה צורתה בטילה שכבר אינה חשובה. אך כל זה דווקא אם נחתכה שלא במתכוון, אבל אם נתכוון לחתוך ולבטלה, לא מהני, דק"יל אין מבטלין איסור לכתחילה. אמנם ברעק"א בסי' ק"א ס"ז כתב לדון באיסור דרבנן והוא ראוי להתכבד שהתערב בחתיכות אחרות לדעת השו"ע מותר לחותכם לכתחילה כדי שתתבטל, כיון שכבר מעורב. ומה שמחתכם לבטל נחשב כמוסיף ומרבה בהיתר דבאיסור דרבנן מותר משא"כ לדעת הרמ"א הנ"ל אין לבטל האיסור אף באופן זה.

כתבות נוספות:

תוכניה ערב שבועות תשע"ו

לבחור בחיים של כוח! סדנה חדשה במדרשת שבילי השושנים

מסיבת פורים תשע"ו במדרשיית שבילי השושנים

טבת תשע"ו- מדרשת שבילי השושנים

תוכניה למדרשת שבילי שושנים חודש כסלו תשע"ו

תוכניה של שבילי השושנים לחודש אלול תשע"ה

תוכניה של מדרשת שבילי השושנים לחודש תמוז תשע"ה

הרצאות בחודש תמוז תשע"ה במדרשת שבילי השושנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *