אחד היסודות החשובים שהורים יכולים להקנות לילדיהם הוא: 'אופטימיות'. נטייה לצַפּות לטוב ולראות את הטוב בכל דבר, מתוך ביטחון ותקווה לגבי העתיד. ובמובן נוסף: 'עין טובה', הסתכלות חיובית.
משפט כמו 'תהיה אופטימי', לא תורם לילד מאומה. השאלה היא איך בכל זאת מקנים לילדים הסתכלות חיובית על מאורעות החיים? – – –
ידוע שהכלל הראשון בחינוך הוא 'דוגמא אישית'. הילד מושפע ממה שהוא רואה הרבה יותר ממה שהוא שומע.
נציג בזאת שני תרחישים, חיובי ושלילי, ונתבונן כיצד הילדים מושפעים באותם מקרים.
מקרה א: הורים וילדיהם חוזרים מחתונה, כאשר במושב האחורי יושבים שלושת הצדיקים הקטנטנים. אבא פונה לאמא: 'איזו חתונה שמחה הייתה', אמא ממשיכה: 'נכון גם קיבלו אותנו כל כך יפה… האוכל היה מאוד טעים… האולם יפה ומרווח… הכל מושלם, אין מילים'.
מקרה ב: זוג אחר חוזר מאותה חתונה, וגם ברכבם יושבים מאחור שלושה צדיקים.
אבא פונה לאמא: 'ראית איזו חתונה מפוארת… העיקר יודעים לבכות שהם חיים בצמצום… אולם מפואר ואוכל בלי טעם וריח", אמא ממשיכה: 'ראית איזה חומוס חיוור… לחמניות כמו קרשים… אמא של הכלה בקושי התייחסה אלי…ישבתי בצד כמו מסכנה"…
נוסף על העניין של לשון הרע החמור העלול לעלות בכאלו שיחות רחמנא ליצלן, נוכחנו כיצד אפשר להביט על אותו תרחיש מזווית חיובית ושלילית.
סביר להניח כי הילדים להורים הראשונים יעריכו, יפרגנו, ויפרשו לחיוב מקרים שקורים להם ובסביבתם. לעומתם, הילדים להורים השניים יטו לקנטר, להרבות בדרישות ולפרש לשלילה את מאורעות החיים.
חשוב להדגיש כי 'שמירת הלשון' או 'לימוד זכות' או 'הכרת הטוב' ועוד ערכים ומצוות רבות שבין אדם לחברו הן סימפטום (תוצאה) של 'עין טובה', או להפך ח"ו.
נכון שהחיים הם בית ספר, אך בית הספר הטוב בעולם הוא הבית, האבא והאמא. כל ילד מחקה את אביו ואימו על כל צעד ושעל, הן לחיוב והן לשלילה.
אחריותנו כהורים עצומה לעתיד ילדינו, ולכן הבא ונתאמץ להיות עקביים ויציבים בקיום המצוות וכן נכבד במאוד זה את זו. כך נזכה בע"ה שתחול עלינו ברכה מרובה משמים ונזכה לשפע נחת יהודית מצאצאינו היקרים.
הרב אביאל עמשלם שליט"א
יועץ נישואין וחינוך ילדים "זיו התורה"
