דבר הרב – אב תשס"ח

כל ההתחלות קשות
[heading style="1"]חורבן בית המקדש – על שום מה?[/heading] חז"ל נותנים כמה סיבות לחורבן הבית,אחת מהן מבוארת במסכת שבת קי"ט, ובמסכת נדרים פ"א:
"על מה אבדה הארץ … ויאמר ה' על עזבם את תורתי" (בירמיה ט', י"א), שאלה זו נשאלה לחכמים ולא פירשוה נשאלה לנביאים וגם הם לא השיבו עליה, עד שפירט הקב"ה בעצמו: "על עזבת את תורתי".
אמר רבי יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחילה. על פי ביאור הר"ן שם, בשם רבנו יונה מובן שודאי היו ישראל עוסקים בתורה תמיד, כי אם לא כך,אם לא היו עוסקים בתורה, הייתה סיבת חורבן בית המקדש ברורה וגלויה, ולא היו תמהים על מה אבדה הארץ, ולא היו זקוקים לתשובת הקב"ה בכבודו ובעצמו. רק הקב"ה, בוחן כליות ולב, ידע להעיד: על עזבם את תורתי- שאין מברכין בתורה תחילה, כלומר שלא הייתה התורה חשובה ביניהם כ"כ שיהיה ראוי לברך עליה.
וכל זאת – תחילה , בתחילת הדרך לא ברכו, אך לבסוף עשו זאת. אמנם, כל ההתחלות קשות (כלשון חז"ל, רש"י פרשת יתרו י"ט ה' בשם המכילתא) וכך גם בלימוד התורה, בתחילתו עדיין אין חשים את מתיקות התורה, עדיין לא ניגלה האור שבה. אך כשיהודי מבין גודל מעלת התורה, ויודע שעל ידה מגיעים לקרבת השם בדרגה הגבוהה ביותר ושעל ידה נעשים מרכבה לשכינה הוא חש צורך עז להודות ולברך על הזכות העצומה ללמוד תורה, גם בתחילת הלימוד, שהיא קשה כאמור, ומייגעת. יתירה מכך, עיקר התעלות השכינה נעשה מתוך התגברות ומלחמה עצמית, ויהודי המגיע להתמודדות כזו צריך להודות ולשבח, כבר נבין את תביעת ה' מעם ישראל שלא ברכו בתורה תחילה, שלא הכירו במעלת התורה כבר בתחילת לימודה ובחשיבות הצורך להתגבר ולהלחם כדי להשיג מעלת הקדושה.
אחד מתעתועי היצר בהכשלת האדם בתחילת דרכו הוא להטעותו ולומר לו : "חדל!! ממילא אין ה' חפץ במעשיך, כיוון שנעדרים הם הרגשת השמחה והתענוג בעבודת ה'." טעות גמורה היא, שהרי כבר נאמר: "יערב עליכם מכאן ואילך שכל ההתחלות קשות" מכאן, שזו הדרך היחידה אל פסגת ההתעלות האמיתית, ודרך קשה זו, יש לה מעלה נשגבה בעבודת ה', ומשום שלא החשיבו ישראל מעלה זו, ולא ברכו על ההתחלה הקשה, נחרב ביהמ"ק.
ייתן ה', ונזכה להיות עבדיו הנאמנים בעבודתו, להכיר במעלת ההתחלה ולברך עליה, וממילא נזכה גם להתענג ממתיקות התורה ולבניין בית המקדש אמן כן יהי רצון.