במאמר האחרון, עסקנו בנושא מציאת נקודת האור אצל כל ילד. הפעם נעסוק בנושא הקשור לט"ו בשבט שיש בו גם משום השלמה לנושא הקודם.
המשנה אומרת שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. חז"ל אומרים: "נמשלו ישראל לאילנות". למשפט זה משמעויות רבות, אך נעמוד רק על אחת מהן. האילן לא נותן פירות מיד לאחר הנטיעה, אלא רק כעבור מספר שנים של עמל וטיפול מגוון. כך האדם, מתקדם ומשפר אישיותו רק מתוך עבודה של שנים. הגאון מוילנא כותב שעיקר חיות האדם ביא כדי לתקן את מידותיו ובזאת להידמות לבוראו. עלינו לזכור שעבודת המידות היא עבודת חיים. אנו חיים בדור האינסטנט, אך בעבודת המידות אין אינסטנט! כשעובדים ומתאמנים, רואים את הפירות.
דוגמא בזוגיות – הבחנתי שכשאני מדברת עם בעלי על ההורים שלו, הוא נלחץ. במקום למהר בהסקת מסקנות שלרוב תהיינה מוטעות, אתאמץ לנסות להבין מהו בדיוק הדבר שמלחיץ אותו; שמתי לב שאשתי כבר לא מכינה לי ארוחת ערב כבעבר. במקום לפרש זאת כעצלות, אתאמץ לרדת לשורש הענין. אולי זה קרה כי הפסקתי להחמיא לה על האוכל? אולי נתתי לה הרגשה שהאוכל המוכן בחוץ טעים לי יותר, ואפשר להסתדר בלי הארוחה שמכינה?
דוגמא בחינוך – בני הוא חקיין הכיתה והוא אחראי לבידור הכיתתי . אשקיע מחשבה כיצד לנצל כישרון יצירתי אדיר זה. אבקש ממנו, אולי, להציג קטע מתוך מה הנלמד בכיתה בפני כל המשפחה. ככל שההצגה "חיה" יותר, יקבל בני חיזוקים רבים יותר. כאשר יבוא כח זה לידי ביטוי חיובי, חלק מהבעיות תפתרנה. צריך ללמוד לעשות מלימון "לימונדה". נחפש תמיד את נקודות האור בעצמנו, בבן ובת זוגנו, בילדנו, "נשקה ונזבל" ונחזק בסבלנות. כך נזכה ברבות הימים לברך על "הפירות" היפים שהצמחנו בעמל וביגיעה.
