"ביתי היא תמיד עוזרת לחברותיה", "אני אף פעם לא אומרת לא", משפטים מוכרים?
מסתבר שיש אנשים שנותנים את כל ליבם לזולת ואף פעם לא יגידו לא. האם זו תכונה חיובית? כן, אך רק בחלקה, קיימת כאן תכונה נפלאה של טוב לב, אך חשוב לדעת שגם לחסד יש לשים גבול. לפעמים שכן מבקש ממני או מבן זוגי לשמור על ילדיו וכבר תכננו לצאת לקניות וגם לא שייך לדחות את זה. מצד שני לא נעים לי מהשכן ואז אני מגמגם, השכן חושב כבר שיש לי משהו נגדו ומתחיל להתפתח נזק גם לעצמי וגם לשכן.
צריך ללמוד להגיד גם "לא יכול" בחיים. להיות "אסרטיבי" כמובן עם חיוך והתנצלות קצרה, אך המסר חייב להיות שמבחינתי היום זה לא שייך. גם אני ארגיש שלם עם עצמי וגם השכן ישוכנע שיש לי סיבה ואין לי שום דבר נגדו. הרבה פעמים אנשים עושים טובות על חשבון חייהם או חיי משפחתם וטובות אלו עולות להם בבריאות, במתחים או בשלום בית..
החפץ חיים לימד אותנו כלל חשוב לחיים, כתוב בתורה: " דע מה ה' אלוקיך שואל מעימך.. ואהבת חסד". החפץ חיים מדייק מלשון הפסוק שזו מצווה יחידה שמוזכר בה אהבה ומדוע?
ללמדנו שחסד, צריך לעשות באהבה ובגבול היכולת. אם אדם גומל חסד ואחר כך מרגיש מתח או הרגשת כעס או ניצול ביחס לזה שהטיב איתו, היה עדיף שלא יעשה חסד.
ישנם אנשים שכל חייהם חיים בקונפליקט וייסורי מצפון על כך שסירבו לבקשת חבר, במחשבה שאולי לא הייתי צריך לסרב ואולי הוא יחשוב עליי ואולי ואולי..
בתפילת שחרית, בקטע "ובא לציון" אנו מבקשים שנזכה לעובדו בלבב שלם, מה הכוונה בלבב שלם? חז"ל אומרים במדרש שלו ראובן היה יודע שהתורה תציין לחיוב את הצלתו של יוסף, היה מוליכו על כתפיו לאביו ולו בועז היה יודע שהתורה תצדיק ותשבח את החסד שעשה עם רות, לא היה מאכילה חיטים אלא אווזים פטומות.
מדרש זה בא ללמדנו שזה לא פשוט לעשות או לא לעשות מעשים, מתוך לב שלם ולכן ראוי להתפלל על כך. תורתנו הקדושה מלמדת אותנו האם ומתי וכמה לעשות חסד.
מסקנת הדברים היא שכאשר החלטתי לעשות, אעשה מכל הלב, אך אין בזה מושג לתת את כל הלב ( את כל עצמי) בלי גבול לזולת.
שנזכה בע"ה לאמור בתפילה: "לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם"
