[heading style="1"]זאת חוקת התורה[/heading]
"זאת חוקת התורה" – רש"י לפי שהשטן ואומות העולם מגנים את ישראל מה המצוה הזו ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני אין לך רשות לערער בה.
אומות העולם טוענים לעם ישראל אתם לא נורמלים, פועלים לא מתוך הגיון. מצות פרה אדומה היא נושא ללעג על עם ישראל ותורת ישראל ולכן אומר רש"י זה שורש כל התורה כולה. באותו מקום שאומות העולם מקנטרים את עם ישראל באותו נקודה אומרת התורה שזה חוקה כי אומות העולם באים בטענה שזה חסר רציונאליות, מה יש בפרה אדומה שזה מקומם את אומות העולם?!
צריך להבין כמה עניינים, הרי פרשתנו באה להסביר את דיני פרה אדומה א"כ היה צריך להיות כתוב זאת חוקת הפרה וכו', מה זה זאת חוקת התורה, משמע שיש כאן משהו עקרוני בכל התורה כולה יש משהו שמהווה לכל התורה ומהו אותו שורש?
מדוע דווקא פרה אדומה מהווה אנטי תזה לכל אומות העולם עד שהקב"ה אומר אין לך רשות לערער אחריה! מדוע?
אברהם אבינו אבי האומה העברית. עם ישראל נוצר מאברהם. אברהם אבינו גדול המאמינים בעולם. לכאורה בדורו היה עוד אנשים שהכירו את הקב"ה כגון נח, שם ועבר, ולמה הוא דווקא מתייחד כגדול המאמינים בעולם? למשל ספר התהילים נכתב ג"כ ע"י שם אז למה האמונה שלנו מתייחדת דווקא לאברהם הרי ג"כ שֵם היה נביא?
התורה מציינת את נסיון העקידה כנסיון הקשה ביותר של אברהם עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה וכו'. "ויקח את המאכלת" אומר רש"י שישראל אוכלים את מתן שכרה, הנסיון היה כ"כ קשה שעד ימינו אנו אוכלים את מתן שכרה של אותו נסיון שאברהם עמד בו בשלימות, לכאורה היו בעם ישראל הרבה אנשים שמסרו נפש כגון חנה ושבעת בניה "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ר' יהודה אומר זה אותה אישה ו-7 בניה שהביאו אותה לפני הקיסר, הביאו את הראשון א"ל פלח לעבודת כוכבים א"ל כתוב בתורה אנוכי ה' אלוקיך ולא השתחווה. אפקוהו וקטלוהו, הביאו את השני א"ל פלח לע"ז א"ל כתוב לא יהיה לך אלוהים אחרים וכו'. שלישי – א"ל זובח לאלוהים יחרם. רביעי – א"ל לא תשתחווה לאל אחר. החמישי א"ל שמע ישראל. השישי א"ל וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' אין עוד. הביאו את השביעי הקטן האחרון, א"ל לך תעבוד ע"ז א"ל כתוב את ה' האמרת וה' האמירך כבר נשבענו לקב"ה שאין אנו ממירים אותו באל אחר והוא נשבע לנו שאין ממירנו באומה אחרת. א"ל הקיסר תעשה לי טובה אני לא רוצה שתעבוד ע"ז אני רק אזרוק את הטבעת שלי לפני הפסל ותביא לי אותו. העם יחשוב שאתה משתחווה אבל אתה רק תביא לי את הטבעת ותעשה לי טובה שלא יהיה לי בושות, שלא יאמרו שאין לי מילה. א"ל הקטן חבל עליך קיסר, חבל עליך קיסר על כבוד עצמך אתה חס על כבוד הקב"ה עאכו"כ, הוציאו אותו להריגה א"ל אימו תנו לי אותו א"ל בני לך ואמור לאברהם אבינו אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי 7 מזבחות. אתה עקדת מזבח אחד ובסופו של דבר יצחק נשאר בחיים אני עקדתי 7 מזבחות וכולם נהרגו אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה יצאה ב"ק ואמרה "אם הבנים שמחה".
א"כ במה יתייחד אברהם במסירות נפשו ולמה אנחנו אוכלים עד היום את שכר העקידה ולא את שכר מסירות נפש של חנה דבר נוסף הרי אברהם נצטווה ע"י הקב"ה לעקוד את יצחק מה שייך להתנגד לכזאת נבואה, חנה לא קיבלה נבואה א"כ לכאורה מי עמד בנסיון יותר גדול לכאורה חנה, אז למה נסיון העקידה הוא זה שעומד לנו?
כתוב וימת הרן ע"פ תרח אביו באור כשדים – אומר רש"י שע"י אביו מת עיין רש"י שם שמסביר מהו אור כשדים. שטען תרח לנמרוד על אברהם שמשבר את הצלמים וזרקו את אברהם לכבשן האש. שאלו את הרן עם מי אתה? אמר הרן בליבו אם אברהם ינצל אומר שאני עם אברהם ואם אברהם לא ינצל אומר שאני עם נמרוד. ניצל אברהם ואמר הרן שהוא עם אברהם, זרקו אותו לכבשן האש ונשרף.
התורה מעלימה את כל נסיון אור כשדים והכל נכתב ברמז, משא"כ נסיון העקידה נכתב בהרחבה רבה. לכאורה נסיון אור כשדים יותר גדול כי אברהם השליך א"ע לכבשן האש על קידוש ה' בלי שה' ציוה אותו והכל הוא פועל מכח השכל, משא"כ העקידה הוא מקבל את הנסיון המקב"ה וה' נגלה אליו ונבואה זה דבר ברור שאין בו נסיון וספיקות משא"כ נסיון אור כשדים זה פעולה שנעשית מכח שכלו בלי שום ציווי ולכאורה אור כשדים יותר גדול?
עם ישראל הנחיל לעולם את התורה, יסודות אדירים לכאורה אם אנחנו נסתכל בכל חברה בעולם שלא שמעו על התורה נראה שיש בהן את אותו חוקים, לא תרצח, לא תגנוב, א"כ במה מיוחד מה שיש לנו הרי זה נמצא בכל חברה?
עם ישראל הגיע למתן תורה אחרי 49 יום של עבודת המידות ושלימות האלו זה מה שצריך לדבר לכזה עם גדול "לא תרצח" "לא תגנוב" למה לא נתנו להם דברים יותר נעלים וחשובים והציווי הזה נאמר ג"כ למשה רבינו, מדוע?
כדי להבין כ"ז-
הר"מ אומר בהלכות ע"ז אבל צור העולמים, היו יחידים שהכירו אותו כגון שם ועבר חנוך ומתושלח עד שנולד אברהם אבינו כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לשאול מי ברא את העולם ומי מסובב אותו שא"א שיסובב את עצמו אם יש בית אני מבין שיש בנאי והבגד מעיד על האורג.
ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע בין עובדי ע"ז הטיפשים, ואביו ואמו ואף הוא עובד עמהם, עד שהשיג בדעתו וידע שיש אלוק קדמון שהוא המציא את הכל.
אברהם אבינו לא היה לו משהו שילמד אותו, שֵם קיבל את האמונה מנח אביו, שם היה בן של צדיק, אברהם היה בן של רשע ולא רק אביו אלא כולם עובדי עבודה זרה ובכזאת מציאות אין שום טענה על אברהם שהרי אין לו ממי ללמוד, אברהם אבינו הגיע להכרה בקב"ה כי להגיע לכזאת הכרה ל"צ אבא צדיק ולא מסורת אלא זה דבר שהשכל מחייב אותו.
ההכרה בקב"ה נמצאת בכל אדם, זה טבוע בתוכנו נשמה שנתת בי טהורה וכשאדם מתעלם בקב"ה כי הוא בחר להתעלם. אברהם אבינו היה החוזר בתשובה הראשון מהמקומות הכי נמוכים הגיע, אבל אברהם לא נשאר עם האמת לעצמו אלא הפיץ אותה לכולם, כמו שאומר הר"מ עד שביקש נמרוד להורגו במקום להשיב לאברהם האפשרות היא להשתיק, הוא שיבר את הצלמים היינו שבר את כל האידיאולוגיות, והמלכות ביקשה להורגו כי אם אתה צודק אז אני צריך להשתנות וכדי לא להשתנות אני מחסל את האמת ואת הצדק ואז אני לא צריך להשתנות.
אברהם אבינו הגיע להכרה בקב"ה מתוך חושך מוחלט שאביו ואמו ג"כ יצרו ע"ז דהיינו שאצלם הע"ז היתה אידיאולוגיה ומתוך כזה בית הוא מגיע להכרה, והוא מפיץ את ההכרה בלי פחד ובלי בושה. ואברהם מפיץ את האמונה ע"י מידת החסד, אברהם מתחנן ל-3 ערבים ביום השלישי למילתו – יוקח נא וכו' למה הוא שחט 3 עגלים לתת לכ"א 3 לשונות וכי לשון אחת לא מספיקה ל-3 אנשים? אומר השפתי חכמים שהחלק האמצעי הוא הטעים ביותר והוא לא רצה שאחד יקנא בשני אז היה מוכן בשביל זה לשחוט 3 עגלים שלכ"א יהיה את אותו חלק טעים. במידת החסד הוא קרב את האנשים וכשרצו לשלם לו היה אומר תנו תשלום לאלוקים וכך היה נכנס לשיחה אם אנשים, מכח מידת החסד.
אנשים חושבים שאפשר להחזיר בתשובה עם תשובות חכמות, האמת שאפשר לקרב עם הרבה לב וחסד, פעם היה משפחה ששנים היתה תקועה בחזרה בתשובה שלהם, פ"א הזמינו אותם לשבת למש' חרדית בב"ב וכשהם הגיעו הם שמעו שהילדים צועקים האורחים החשובים הגיעו והם הבינו שאת המסר הזה הילדים קלטו מההורים שלהם ואחרי אותה שבת היה לבם קל לשבור את המחיצה בינם לבין הציבור החרדי.
אברהם מקרב בזכות לב וכבוד אמיתי לשני. אברהם הגיע ממקום של שקר לאמת המוחלטת והוא לא שומר את האמת לעצמו הוא מפיץ אותה לאחרים בחסד ויושר וכבוד הדדי.
בזה יתייחד אברהם משאר הצדיקים שהיה להם בית מדרש שהוא פתוח לכולם אבל לא יצאו החוצה.
אברהם עמוד החסד שגילה את האמת יום אחד הוא מקבל ציווי לשחוט את יצחק, ואברהם שמפיץ חסד וצדק. אברהם נמצא בתקופה שבאותו דור היו מקריבים את בניהם לע"ז אומרת התורה לא תעשה כן לה' אלוקיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלוהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם שרפו באש לאלוהיהם. והוא מצטווה מהקב"ה לעשות את זה לעצמו הציווי הזה נוגד כל תפיסת חייו, מהו יאמר לאנשי דורו?!
מה יאמר לכל אנשי בית אברהם , איזה חילול ה' יהיה, כל מהותו של אברהם זה קידוש ה' וזה הרצון שלו כעת הוא יעשה חילול ה' כל מפעל חייו קורס לנגד עיניו!
אברהם חשב שאולי הנסיון שלו זה לעשות עבירה לשם שמים מתוך אהבה לקב"ה היה מוכן למות ולא לעשות את מה שה' אמר לו העיקר שלא יהיה חילול ה'.
היה נביא כזה שמסר נפשו כדי שלא יהיה קטרוג על עם ישראל שלא חוזרים בתשובה, ומסר נפשו עליהם וכבש נבואתו שחייבים ע"ז מיתה בידי שמים והעיקר שלא יהיה קטרוג.
ואברהם אבינו החליט שתמים תהיה עם ה' אלוקיך ולכן נאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה יראת ה' זה גם אם זה נוגד את דעתי הפרטית, הנסיון של אברהם היה ניסיון לבטל את כל האישיות שלי לרצון ה' גם אם אני לא מבין גם אם זה נוגד את השכל שלי וגם אם אני מבין הפוך.
וזה ההבדל בין נסיון אור כשדים לעקידת יצחק. אור כשדים היה נסיון שנבע מכח ההבנה שלו ועל זה הוא מוכן למות, והרבה אנשים בעולם מוכנים למות בשביל השקפת עולמם כי הם כ"כ מחשיבים את דעתם שמוכנים למסור הכל בשביל זה, אבל נסיון העקידה הוא ביטול הדעת, וביטול הדעת אין לגויים כי חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין ביטול האני שייך רק לבניו של אברהם אבינו שכל כולו היה חסד ונתינה רצון לקדש שם שמים מתאהב על ידך – ואברהם סחף אחרים, אלפים ורבבות שלמדו ממנו את דרך האמת, דרך הצדק והיושר. הוא מקבל יום אחד ציווי: קח נא את בנך יחידך וכו' והעלהו שם לעולה. ואברהם יודע שהדבר הזה הוא דבר שנאוי ומשוקץ, והוא מקבל ציווי תעשה מה שאני שונא. מה יגידו כל אותם אלפים ורבבות שהחזיר אברהם בתושבה? מה עם כל מפעל חייו. האם הכל ירד לטמיון? איזה מטעמים יעשו מזה הטלוויזיה והתקשורת? איזה חילול ה' יהיה בעולם. ואברהם כל מהותו זה קידוש ה', וכעת הוא צריך לעשות מעשה של חילול ה', והוא מתחיל לחשוב שאולי אלוקים רוצה שהוא לא יעשה את המעשה הזה. ואולי אלוקים רוצה שאני אעשה עבירה לשם שמים. מכיון שאני אוהב את ה' אינני יכול לעשות מעשים שיגרמו לחילול ה', בשביל זה אני מוכן לעשות עבירה לשם לשמים ולהיות מוכן לוותר גם על העולם הבא שלי ולא לעשות דברים שאתה עצמך אומר שאתה שונא. וזה נקרא עבירה לשמה. וזו הסיבה שיונה הנביא לא רצה ללכת לנינוה כדי שלא יהיה קטרוג על עם ישראל, על בניו של מלך. מתוך אהבה עצומה לעם ישראל לקח על עצמו הסיכון הנורא הזה – של נביא שכובש נבואתו שחייב על זה דין מיתה בידי שמים ובלבד שלא יהיה קטרוג על עם ישראל. אברהם חשב שזה הנסיון שלו, שהוא צריך למסור את נפשו על אהבת ה' ולא לחשוב כלל מה יהיה עם עצמו מכיון שיש פה חילול ה' שזו עבירה חמורה שצריך בשביל לכפר עליה תשובה, יסורים, יוהכ"פ ומיתה.
ומצד שני הוא חשב שאולי באמת מה שמניע אותו זה רק אהבת בנו ולא אהבת ה'. וכך אברהם נקרע בין ספקותיו, ולבסוף החליט שלמרות שציווי זה נוגד את כל ההגיון והשכל ודרך הצדק והיושר, אע"פ כן אני מקיים את הפס' "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ואם השם אמר אז "הוא ציוה ויעמוד" ועשה את ציווי ה' נגד כל דעתו. ועל הנסיון הזה נאמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". אברהם היה עמוד החסד וכאן הוא זכה ג"כ לשלמות במידת היראה מכיון שמה ההבדל בין יראה לאהבה – יראה מביאה לעשיה בכל מצב גם כשזה נוגד את דעתו של הירא.
ומאותה מסירות נפש הנחיל אברהם לבניו את הכח למסור את הנפש על קידוש ה'. אבל עיקר הנסיון היה לקיים את דברי ה' בשלמות ולבטל את כל מציאותי כלפי רצון ה'. ואין זה דומה לנסיון של חנה ושבעת בניה. חנה עמדה בנסיון של הקרבת בנים שזה נסיון קשה ביותר אבל הנסיון הוא נסיון רגשי. אברהם עמד בנסיון לבטל את כל דעתו הרחבה למען ציווי ה' וזהו נסיון אחר לגמרי. ולכן התורה מציינת את נסיון אור כשדים רק ברמז ואילו נסיון העקידה מתואר בהרחבה מכיון שהיו עוד הרבה אנשים בעולם שהיו מוכנים להמית את עצמם על קידוש דעתם, על תפיסתם ודעתם. מליוני בני אדם מסרו את נפשם על האידיאולוגיה של הקומוניזם. אנשים מחשיבים כל כך את דעתם עד שהם מוכנים למסור את נפשם על דעתם. התורה לא כ"כ מחשיבה את הכח הזה של מסירות נפש על דעותיך מכיון שזה יכול ג"כ לנבוע מגאוה. אם התפיסה נכונה אז אין חסרון במסירות נפש על תפיסותיך אבל הרבה פעמים התפיסה היא עקומה ומוטעית ואז רואים את הטרגדיה שמונח במעשה כזה, כ"כ הרבה אנשים מסרו את כל כולם לטובת הקומוניזם ומה נשאר מזה, שום דבר. אז האם זה היה כדאי להתאמץ כל כך?
לכן אור כשדים מצוין ברמז קל, ואילו הנסיון של העקידה הוא בדיוק הפוך, אני מוכן למסור את הכל נגד דעתי – ביטל הישות שלי. ולכח הזה של ביטול הדעת יכולים להגיע רק מתוך תורה. ומעשה כזה שייך רק בעם ישראל. רק גדולי ישראל רואים אצלם ענוה והתבטלות, ואדרבה, כמה שאתה יותר עניו, אתה יותר גדול.ובזה נמדדת הגדלות של האדם. משה רבינו, האדם הגדול ביותר, היה ג"כ העניו ביותר. דוד המלך אומר על עצמו "ואני תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם". ננסה להיזכר מתי שמענו כזאת אימרה מפי ראש ממשלה שאמר על עצמו שהוא שום דבר. כל הזמן שומעים רק את ההיפך: אני ואפסי עוד. אותה נכונות להמעיט את עצמך שייכת רק למי שיש לו תורה.
על אברהם נאמר בתורה שהוא ירד לגרר ואבימלך לקח את שרה, ואברהם אמר לשרה "אמרי נא אחותי את". ואלוקים מעניש את אבימלך על דבר שרה, ואבימלך קורא לאברהם ושואל אותו מדוע כך התנהגת? ואברהם א"ל: רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. אומר החת"ס: מהי המילה 'רק', זו מילת מיעוט, דהיינו חוץ מזה יש הכל. ומה הפירוש שיש הכל – יש חוק ומשפט וצדק וכו', אבל יראת אלוקים אין. וכשאין יראת אלוקים, כל החוק והמשפט לא שווה.
בגרמניה לפני המלחמה פרחו להם אגודות צער בעלי החיים, אסרו את השחיטה היהודית מכיון שטענו שהבהמה מתייסרת בכך יותר. גילו כזו הומאניות כלפי בעלי חיים ובכל אופן הם הגיעו לכזו אכזריות שרצחו יותר מששה מליון. פשוט מאד, הם שינו את ההגדרות – לרצוח אסור, אבל טפילים ומזיקים – חובה להשמידם. לרצוח בן אדם אסור בתכלית האיסור, אבל יהודי הוא לא בן אדם והוא גרוע יותר מכלב.
אומר אברם אבינו – הכל יש פה אבל בעצם אין כאן כלום כי אם אין יראת ה', ההגדרות משתנות כשאין תורה שהיא, ורק היא, נותנת את סדר העדיפויות ואת סולם הערכים, אז אין ערך לשום ערך.
לדוגמא, לרצוח אדם בן שמונים שמבלה תשעים אחוז מזמנו בבית חולים מותר? ואדם בן עשרים בריא, כ"ש אסור ותינוק בן חדשיים? ועובר בבטן אמו מותר? אז מדוע בא"י מאז קום המדינה בוצעו מליון הפלות, מדוע?
אומר ד"ר ברנד נתנזון: בעשר השנים האחרונות צברנו כ"כ הרבה ידע חדש אודות החיים של העובר ברחם אמו שא"א יותר להתייחס אליהם כממחטת נייר, להשתמש ולזרוק. אז איך בכ"א עושים הפלות?
יש שיטענו שזכות האשה לעשות בגופה ככל העולה על רוחה. מי שיראה ויתבונן שיש חוקים בישראל ובכל העולם שאוסרים על האדם לעשות ככל העולה על רוחו, כגון איסור חציית כביש במקום אסור, איסור נטילת סמים, ועוד זה נוגע לחיים של מישהו אחר, ולעובר חיים משלו, לב משלו, דופק משלו, פעימות לב משלו. הסיבה הפשוטה – יש כאן שינוי הגדרות.
וזאת הסיבה ששאלנו מקודם, מדוע עם ישראל צריך לקבל במערכת החוקים שלו חוקים פשוטים שנגזרים מהשכל, מכיון שלא יווצר מצב שיש לנו כח בשינוי ההגדרות, ולא תרצח ולא תגנוב שקיבלנו זה הלא תרצח והלא תגנוב של אלוקים ואין שום כח בעולם שיכול לשנות את זה, לא אנחנו קבענו את זה, הלא תרצח של כל אומות העולם זה הלא תרצח שהם המציאו ולכן יש להם כח לשנות ולבטל את מה שהם המציאו. וזה מה שאומר אברהם לאבימלך, הכל יש אצלכם גם את עשרת הדברות, ואתם אוסרים לרצוח. הבעיה היא שאתם המצאתם את עשרת הדברות ורק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי, דהיינו שהייתם קובעים שאין לי זכויות אזרח והייתם הורגים אותי.
גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. וצריך ביאור שהרי המצווה הוא מוכרח והאינו מצווה הוא מתנדב. אז מדוע המתנדב אינו יותר גדול? והפירוש, היות והמתנדב הוא הציב לעצמו את המטרה ואף אחד לא חייב אותו, אז הוא יכול ג"כ להזיז את המטרה, משא"כ המצווה הוא אינו יכול להזיז את המטרה.
נאמר במס' אבות "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך, בטל רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". הרישא – פרושה – צריך לאפס את רצונותיך לרצונות ה' אבל הסיפא מדברת בשבירת הרצון – הדרגה בסיפא היא דרגה יותר גבוהה, דהיינו אני עושה את צווי ה' לא בגלל שזה מסתדר לי ונוח ואני מבין שכך צריך להיות, אלא אני רוצה הפוך ובכ"א אני מבטל את רצוני מפני רצונו, וזה רק יהודי יכול להבין. כמו שהפס' אומר "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", דהיינו, ליהודי ניתן גם חוק וגם משפט – משפט פירושו דבר שהשכל מחייבו, וחוק פירושו דבר שאין לו הבנה בשכל. ואילו לגויים לא עשה כן לכל גוי, כי הגוי מקיים רק מה שמבין בשכלו, ולכן אנחנו צריכים לקיים את ציווי ה' כי ה' ציוה. לא תמיד קל לנו לבטל את רצוננו, לכן עוטפים את רצון ה' עם הסברים וטעמים שיהיה לנו נוח לקיימו כמו שעושים תרופה טעימה כדי שיהיה לו יותר קל לקחתה, אבל לא שלוקחים אותה רק בשביל הטעם שלה.
וכעת מובן מדוע כתוב בתורה "זאת חוקת התורה" וכו', לא כתוב זאת חוקת הפרה. וצריך להבין מדוע לא מוזכרת הפרה? אומר רש"י לפי שאומות העולם והשטן תמהים על מצוה זו מה טעם יש בה, לכן אמרה התורה בלשון זאת חוקה שאין לך רשות להרהר אחריה וצריך לעשותה גם שאין לנו שום הבנה בענין.
השטן ואומות העולם הם ביטויים לשתי התנגדויות שיש לעם ישראל – יש מתנגד פנימי שנובע מתוך האדם עצמו לקיום המצוות וזה השטן, ויש מתנגד חיצוני שמפריע לעם ישראל לקיום המצוות ואלו אומות העולם – החברה. ואותם כוחות טוענים כנגדנו אין במצוה זו לא טעם ולא ריח וע"ז אומרת התורה "זאת חוקת התורה" –דוקא על הנקודה הזו עומדת כל התורה כולה. דהיינו כל התוקף של התורה שאנו מקיימים כמו חוק. ולכן אחרי נסיון העקידה נאמר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" וכו', לא כתוב כי אוהב אלוקים אתה מכיון שכמו שהסברנו שמידת האהבה של אברהם אמרה לו, לא לקיים את צווי העקידה לטובת הקב"ה רק מידת היראה אמרה לו כן לקיים ולבטל את כל החשבונות שלו כנגד ציווי ה'.
