כיצד נפתח תיק גירושין? – פרשת דברים

"ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו".

מהו הנרגן?

כולנו מכירים את הכפוי טובה שהוא בעצם אדם המתעלם מטובה שעשו עמו, [כפוי לשון כיסוי. כופה עליו את הכלי פסח' ו']. שמכסה ומעלים את טובת חברו. מידה זו כמובן היא השחתה בנפש האדם, מפני שדרכה להתפתח ולהגיע עד למימדי ענק. פרעה התחיל בזה שלא ידע את יוסף, וסיים בלא ידעתי את ה', היינו כפירה גמורה בה'.

ישנו אדם אחר שמרבה לדבר לשון הרע וענשו חמור מאד כידוע, וישנו אדם שמוציא שם רע וכו'.

אולם השחתת הנפש מסוג חמור יותר, היא מידת הנרגן הוא מאחד מתוכו את שני הדברים, שלא כמו כפוי הטובה, אין הוא מתעלם ממה שעשו עמו, אלא לא די שאינו מודה על הדבר, אלא הוא אף מאשים וטוען שבצעם הייתה זו רעה!…

מחלת נפש נוראה זו גורמת למטיב כאב עז וצורב. הוא אפילו לא ביקש שיאמרו לו תודה אבל לפחות שישתקו, ויתעלמו…. ותחת זאת, עומד מקבל הטובה כנגדו וגוער בו, על הרעה כביכול שעשה עמו.

עם ישראל יושב במדבר וטוען בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים! לא פחות ולא יותר… ה' עושה להם חסדים עצומים שלא נראו כמותם: קורע להם את ים, מוריד להם ארוחות יומיות מן השמיים, מגן עליהם משמש המדבר וממזיקים באמצעי מיגון מתוחכמים, והנה במקום להודות הם מגלים שמאחורי כל הניסים "נרקמת" מזימה שקופה ביותר "לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו".

היה עליהם לעשות חישוב פשוט כמו שעשתה אשת מנוח לא חפץ ה' להמיתנו, לא… הראנו את כל אלה. שלחו לנו מן השמים מלאך שבישר לנו בשורה טובה, וכעת עומדים להמית אותנו?! משהו פה לא הגיוני!. מה איפוא צריכים ישראל לומר, לנוכח פלאי הפלאות שנעשו לעיניהם בים סוף, בהר סיני ובמשך כארבע חודשים רצופים מאז שהוציאם ה' מבית העבדים, את כל אלה עשה רק כדי להרוג אתכם…?!

חז"ל מספרים כי מידה זו היתה חבויה עמוק בלבם של אלה הנרגנים, וכבר ראו ניצנים שלה אחר מתן תורה למרגלות הר סיני. באותה תקופה לא חסר להם מאומה היה המן יורד, ומבחינה רוחנית למדו תורת משה. ובכל זאת לחלק מהעם הפריע משהו. בכל יום משה עולה להר, ויורד עם מצות חדשות, פעם ציצית, ופעם שעטנז, בכל יום יש לו "חומרות חדשות", ואט אט גומלת בלבם החלטה, חייבים לברוח מכאן וכמה שיותר מהר! והיינו "ויסעו מהר ה'", נוסעים משום שהוא הר של מצוות ה'. לא נכתב לאן נסעו, משום שכלל לא משנה לאן… העיקר לצאת מכאן.

ואמנם יודע תעלומות ידע מחשבתם ובכל זאת שיתף עמם פעולה וענן ה' יתרומם והם נסעו מרחק שלושה ימים ברגע אחד. אולם שוב "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'", מדוע מתקדמים כל כך מהר לארץ ישראל?, לשם מה הריצה הזו?!

הנרגן תמיד יתלונן על מה שיש, וירצה תמיד את מה שאין כרגע. הם רוצים מן ושיש מן אז רוצים בשר. ולכן אמר משה לה' "הצאן ובקר ישחט להם ונמצא להם? אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם? הלא מה שתתן לא ימצא חן בעיניהם תתן צאן, ירצו דגים, תתן דגים ירצו צאן, אלא מה, תתחכם ותתן דגים למנה ראשונה וצאן למנה שניה, אז ירצו להיפך… כי מי שרוצה להיות נרגן לא תועיל כל עצה נגדו.

במה מתחיל תיק גירושין?

אם נבחן זוגות, שבאים להתרגש בבית הדין הרבני, ודאי שיש לכל אחד טענות על הצד שכנגדו, [ואם אין לו הוא שוכר עורך דין שימציא לו אותן…] אך אם נרד לשורש הדברים, הרי התיק נפתח בדר"כ באותו יום בו אמר הבעל לאשתו, "חסר מלח במרק"… הוא יכול היה לקחת בעצמו מעט מלח ולהוסיף, ובכך לסיים את הפרשה, אבל הנרגנות דוחפת אותו לנפח את העניין: "מזכיר את האוכל בישיבה או בפנימיה", הוא מוסיף כאילו לעצמו. וכך מדברים קטנים מגיעים לבסוף לדברים גדולים בהרבה.

לא תמיד הבעל אשם, יש ודאי מקרים שהאשה היא הנרגנת. אבל השורש הוא שצריך לחפש דברים חיובים אחד על השני ולא לשים דגש בדוקא על דברים פעוטים ועל מה שאין.

וחז"ל הביאו מקרה לאדם המתקשה לדעת אם לאשתו יש משהו חיובי לפני מתן הגט. הרי לנו דוגמא מבעל שנדר שלא יחיה עם אשתו עד שרבי ישמעאל ברבי יוסי ימצא בה דבר טוב כלשהו, ולו דבר אחד ויחיד… הביאו את המקרה לפני רבי ישמעאל, שהתחיל לברר, אולי האף שלה יפה? לא. אולי הפה נאה? לא. אולי השיער? גם לא. בקיצור לא היה בה דבר מושלם אחד.. מכף רגל ועד ראש היתה בעלת מומים.

לבסוף שאל רבי ישמעאל, שמא שמה נאה? לכלוכית שמה.. ענו לו. קפץ רבי ישמעאל משמחה: מצויין הנה הדבר הטוב שבה, השם הזה כל כך מתאים לה… ובזה מצא פתח להתיר את הנדר. [נדרים סו:]

השורש הראשון לנרגנות נמצא כבר מראשית הבריאה.

וכי מה היה חסר בגן עדן, מעלתו הרוחנית של אדם הראשון היתה גבוהה מן המלאכים, עד שרצו לומר שירה לפניו, בחכמתו העצומה ירד לשורש יצירתו של כל נברא, וקרא לו שם. מלאכי השרת צלו לו בשר וסיננו יין בעבורו, אשתו היה מעולה בנשים. ואז … בא הנחש ולוחש לאשה סוד כמוס:

תשמעי, העסק לא כל כך טוב כמו שנדמה לכם, אל תהיו מרוצים, מה קרה? ובכן, את רואה את העץ ההוא? דעי לך ששיכנו אתכם בגן היפה הזה, רק כדי להסתיר מכם את עץ הפלא ההוא, פשוט, סתימת עיניים נוראה. כי ידע אלוקים, כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים. וכי אינכם יודעים שכל אומן שונא את בני אומנותו. הוא חושש שתהיו כמוהו, במילים אחרות בשנאת ה' אתכם הניח אתכם בגן עדן!

ההגיון הפשוט להשיב על דבריו הוא אם ה' מקנה באדם הרי פשוט לא היה בורא אותו. אלא כאמור נרגנות והגיון לא צעדו מעולם שלובי זרוע.    וההפסד כבר ידוע…

[הדברים מבוססים על מאמר שהגה"צ הרב נבנצל שליט"א]

שבת שלום!

נכתב ע"י הרה"ג אלדד סבג
ראש כולל אחה"צ "מאור שמחה"

כתבות נוספות:

תוכניה ערב שבועות תשע"ו

לבחור בחיים של כוח! סדנה חדשה במדרשת שבילי השושנים

מסיבת פורים תשע"ו במדרשיית שבילי השושנים

טבת תשע"ו- מדרשת שבילי השושנים

תוכניה למדרשת שבילי שושנים חודש כסלו תשע"ו

תוכניה של שבילי השושנים לחודש אלול תשע"ה

תוכניה של מדרשת שבילי השושנים לחודש תמוז תשע"ה

הרצאות בחודש תמוז תשע"ה במדרשת שבילי השושנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *